פרחים בקנה

מהם הדגלים האדומים של בעיה נפשית?
כיצד פונים לטיפול וקובעים פגישה טיפולית ראשונה?
כיצד אתה יודע אם המטפל שלך מתאים לך?
מהן הדרכים הטובות ביותר לדבר על בריאות נפשית עם בני משפחתך, ידידיך ועמיתיך לעבודה?

כל אחד נאבק מפעם לפעם עם בעיות נפשיות, אך הרמה הגדולה ביותר של חוסר הבנה נובעת מאי ידיעת ההבדל בין בריאות נפשית להפרעה נפשית, והקושי לברר לעצמך אם אתה זקוק לעזרה מקצועית, ואם כן, כיצד למצוא אותה.

האם אני בסדר? מנחה את הקורא דרך השאלות השכיחות ביותר בכל הקשור לבריאות נפשית ולתהליך הפנייה לעזרה וקבלתה.

בסגנונה הענייני והידידותי שעשה אותה פופולרית כל כך ביוטיוב, קטי מורטון מביאה אל פתחנו את המידע הדרוש, ומזכירה לנו שאנחנו יכולים לעבור דרך הזמנים הקשים, ולעולם איננו לבד.

קטי מורטון, מטפלת מוסמכת בענייני נישואים ומשפחה ואושיית יוטיוב, משיבה על השאלות הנשאלות ביותר לגבי בריאות הנפש, כולל מתי לפנות לעזרה והיכן למצוא אותה.

רך ועדין, מעורר חלחלה ומכמיר לב

 אנה אורנסטין היא ניצולת שואה. לאחר שהיגרה לארצות הברית, מיעטה לספר על החוויות שחוותה בהיותה נערה צעירה.

בליל הסדר לפני כחמישים שנה ביקשו בני משפחתה – ילדיה ונכדיה – להציץ אל עברה. באותו ליל סדר היא חלקה עימם פרק מעורר חמלה ומאופק מהטרגדיה שחוותה בילדותה. ומאז מדי ליל סדר היא סיפרה פרק נוסף מחוויותיה, ומנהג זה הפך למסורת הנשמרת כבר קרוב לארבעים שנה.

סטיוארט גולדמן, אומן עטור פרסים, מיזג את דימוייו העזים עם מילותיה הנוגעות ללב של אנה כדי ליצור יצירה שהוצגה לראשונה בתערוכה בגלריה. היצירה המרתקת, הזמינה עתה לראשונה כספר, מזמנת לקוראים הזדמנות להיות עדים לאמונה, לאומץ הלב ולנחישות הרוח האנושית.

ב-3 ביוני 1945 עזבה קבוצה של ששה-עשר ניצולים את מחנה הריכוז בוכנוולד עם חלום משותף: להקים קיבוץ בארץ ישראל. הם קראו לעצמם ׳קיבוץ בוכנוולד׳ ועברו להכשרה בחווה חקלאית בגרמניה. הקבוצה הלכה וגדלה, חבריה העפילו בהדרגה לישראל, וביוני 1948 הקימו את קיבוץ נצר סרני.

חברי הקבוצה ניהלו יומן משותף, תחילה ביידיש ובהמשך בעברית. בלשון פיוטית, בהומור ובכנות נדירה, הם תיעדו ביומן את חייהם, חלומותיהם והתלבטויותיהם בתהליך השיקום והבנייה מחדש. שמונים שנה לאחר כתיבתו, היומן רואה כאן אור לראשונה בשלמותו בתרגום לעברית.

ד״ר לילך ניישטט ערכה את המהדורה, הוסיפה מבואות, הערות היסטוריות וקריאות ספרותיות, המעניקות ליומן מבט פרספקטיבי עכשווי ומדגישות את חשיבות הכתיבה הקולקטיבית כמעשה של תיקון, תקווה וערבות הדדית – אז וגם היום. חלקו הראשון של היומן מוצג בספר והיומן במלואו נגיש בארכיון הדיגיטלי. 

״מדובר בפנינה נדירה, צוהר ייחודי למוחם ולליבם של יהודים ניצולי מחנות ריכוז, עדות לנחישותם ואמונתם העמוקה כי עתיד טוב יותר טמון בידיהם, וכי עתיד זה צפון להם במולדת אבותיו של העם היהודי. מסמך יוצא דופן זה הינו יומן קולקטיבי, בו כל אחד מחברי הקיבוץ היה חופשי לכתוב את אשר על ליבו ומנעד הנושאים בו מרתק ביותר.״
(שטפן זייברט, שגריר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בישראל)

״בימים אלה, בהם התנועה הקיבוצית מתאוששת ממתקפת השבעה באוקטובר, פרסום יומן קיבוץ בוכנוולד מקבל משנה תוקף. נדמה שכמו אז, גם היום, עלינו להמשיך במסע ולהניף את דגל הערבות ההדדית, ובדיוק כמו חברי קיבוץ בוכנוולד — למצוא את הכוח לזקוף קומה וללכת לאור האידיאלים.״
(ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית)
 
ד״ר לילך ניישטט היא חוקרת ספרות, מרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים וחוקרת אורחת במכון כץ באוניברסיטת פנסילבניה. פרסמה חמישה ספרים, ביניהם היהודיה שלהם: מותר ואסור בעדויות על השואה (הוצאת מכון מופ״ת והאוניברסיטה העברית) ו-מי מפחד מקריסטבל? סיפורה של קבוצת קריאה (הוצאת גמא והקיבוץ המאוחד). ספרה קולרידג׳ והעברית עומד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת אינדיאנה.