סיפורי המסע בספר זה מתארים בלשון הקולחת את עלילותיהם של מייסדי דתות, מצביאים, נסיכות, קדושים, פליטים, משוררים וגם כמה תמהונים שעשו את דרכם לעין כרם במרוצת הדורות. קסמו של הכפר הציורי השוכן בפאתיה המערביים של ירושלים בנופיו המאוחדים המזכירים אי ביוון או כפר בפרובנס. נופים אלו מובאים בציוריו של דוד הראל ובצילומיו של בניה בו-נון. קסמו של הכפר גם בסיפוריו המרתקים שליקט וכתב תושב הכפר משה עמירב. יוחנן המטביל שראשו נערף על ידי הורדוס לבקשתה של שלומית הרקדנית היפה; הדרוויש הסופי אבו מדיין שייסד כאן את הכפר הערבי והיה נוהג לקרוא על הגבעה משירי א-רומי; הנסיכה הרוסייה אליזבטה שבנתה כאן כנסיה לזכר בעלה שנרצח על ידי המתנקש; אלגרה בלו בתו של הרב היהודי שהתאבה בג´יברא בן הכפר ועברה להתגורר אתו בכפר הערבי; רחל ינאית בן-צבי שייסדה כאן כפר נוער ליתומי השואה לזכר בנה שנפל במלחמת העצמאות; המשורר יוסף בן-גל שמאס בחיי הבוהמה התל אביבית והקים בעין כרם קבוצות ברוח "הדרך הרביעית" של גורדייף. כובשים ומלכים ביקשו לקבוע בעין כרם זכות קניין בנתינת שם חדש שישכיח את שמו הקודם של המקום. הכנענים קראו לכפר ? בית כרמא, העברים בית הכרם, הרומאים ? אוריני, הצלבנים ? מונטנה, הערבים ? עין כארם והישראלים ? עין כרם. ואולי לא היו כל הכפרים הללו אלא כפר אחד בלבד ? הכפר הקסום , מושא געגועיו של הנוסע אליו? ואולי אין כל הסיפורים בספר זה אלא מסע קסום אחד למחזות נפשנו?