המתח והחרדה, הפחד ותחושת אי-הוודאות ריחפו ועטפו את מחנה השבויים אנצאר
בדרום לבנון בכל אחד מהלילות והימים של שלוש שנות קיומו, ועל כך מספרים אלו שהיו
שם משני צידי המתרס.
קו לבן דק פורס מנעד רחב מעדויותיהם של חיילי וקציני צה"ל ששירתו במחנה, ומתבונן בכך
גם מנקודת מבטם של אנשי ארגוני הטרור הפלסטינים שהיו כלואים בו לפרקי זמן שונים,
וחיים כיום בגדה המערבית ובדרום לבנון. מעבר לעדויות מובאות בספר כתבות עיתונות,
חומרי ארכיון נדירים מארכיון צה"ל שייחשפו לראשונה ותמונות שצולמו על ידי חיילי צה"ל
ושמעולם לא פורסמו.
זהו יומן מסע אישי של דותן נווה, יוצר דוקומנטרי וחוקר, הנסמך על מפגשים עם מי ששהו
במחנה ועל הזיכרונות השמורים עימם כיום.
הספר מביא לראשונה גם את סיפורו של אנצארית – מתקן המעצר בבסיס צה"ל בעיר נבטיה
לנשים שהיו חשודות בביצוע פעולות טרור, מתקן שדבר קיומו לא נחשף לציבור בזמן
פעילותו.
מדובר במסע מרתק שלקוח מההיסטוריה הביטחונית הנשכחת של מדינת ישראל, וייקח
אתכם לשורה של תובנות על קו לבן דק שמבדיל בין עציר לסוהר – בין אם במחנה שבויים
ובין אם בחיים עצמם.