"...רסיס ממגש הכסף. רסיס מעוך, קמוט ומפויח, ללא ברק. חד ופוצע.
הייתי חלק ממה שהיה מגש הכסף לפני שהתרסק".
מנחם אנסבכר, מפקד מוצב תל סאקי, נפצע בקרבות הבלימה של מלחמת יום כיפור.
מיד אחרי שחרורו מהשירות הסדיר התייצב לפני ועדה של אגף השיקום לקביעת אחוזי הנכות שלו. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר הוא חוזר לאותו מקום, והפעם בכדי לחשוף את הפצעים שהקרב הזה הותיר בנשמתו.
זהו סיפור גבורה אישי ומרגש, המסופר בכנות רבה ובלשון קולחת שאינה חוסכת מן הקורא גם רגעים כואבים יותר.
בתיעוד של רצף פגישות טיפוליות שאותן הקפיד אנסבכר להעלות על הכתב בנוהל שבועי שכפה על עצמו, חווה קורא מפגש בלתי אמצעי עם רגעי האימה והסיוטים הקשים מנשוא, המלווים מדי יום לוחמים רבים אחרים ובני משפחותיהם.
רסיס ממגש הכסף הוא חלק מכל אחד מכם, הלוחמים, ששרדו את המלחמה, אבל נשארו לחיות עם הסיוט המתמשך הקרוי "סינדרום פוסט-טראומה" הוא חוט מקשר בין הייאוש האין-סופי לבן התקווה להירפא, ולהצליח לחזור לחיים שפויים ומספקים; הוא סיפור השבר הגדול של ישראל הנאיבית והיהירה; הוא סיפורה של אחוות לוחמים שדבר לא יוכל לה.
במידה רבה, רסיס ממגש הכסף הוא סיפורה הכאוב והמצולק של ישראל האנושית
278 עמודים