עבר מתעתע - מאיר חטינה, ישראל גרשוני

"סמינר 17" של ז'אק לאקאן, "ההופכי של הפסיכואנליזה", שהועבר בין השנים 1969-1970 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הניסיונית של וינסן, ידוע כסמינר שבו נפרשת הבנייתו של לאקאן לארבעת הקשרים החברתיים – השיחים: שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי. ספרה של אורית יושינסקי, לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה, מציע קריאה עקבית של הסמינר מתוך פירוש המכוון להופכי של שיח האדון בן-זמננו. השיח האנליטי הופכי לשיח האדון, הוא מפענח שיח זה, חותר תחתיו ומאפשר אומר טוב שעשוי להביא לשינוי אצל הסובייקט ובשיח.

יושינסקי עוקבת אחר דבריו של לאקאן ביחס לארבעת השיחים ואחר מושגים מרכזיים הנפרשים ומתפתחים לאורך הסמינר: האמת והידע, מסמן האדון, העודף התענגות, האין-אונים והבלתי אפשריות. הפירוש שמציעה יושינסקי, פירוש חד-פעמי שאינו מסכם את הקריאה אלא פותח פתח לפירושים נוספים, חושב דרך הבנייתו של לאקאן את שיח האדון את הפוליטי בן-זמננו. מתוך כך לא עולה פתרון המסלק את המועקות והסימפטומים של המצב הפוליטי הנוכחי, אולם נוצרת אפשרות לדעת-עשות – דעת-עשות עם הסימפטום, עם ההתענגות; דעת-עשות הפותחת פתח לאיווי ומאפשרת סיבוב שיחי טוב יותר עבור החברה, המדינה והסובייקט שמתגלה מחדש בסגוליותה.

מה באמת אנו יודעים על הפַלָאחים (איכרים ערביים) שחיו בארץ בתקופה העותמאנית ובתקופת המנדט הבריטי? מה אנו יודעים על התנהלותם? באופן מפתיע, הרבה מהמוכר מהספרות העניפה עליהם הוא השתקפות של תפיסות תיאורטיות אשר על פיהן הפלאחים ניהלו את חייהם בחוסר היגיון; כל זאת לצד גישות רומנטיות ודתיות, הנטועות בקונטקסט פוליטי, שרואות בפלאחים ממשיכי דרך של אנשי תקופת התנ"ך.

באמצעות ניתוק עובדות ביחס לפלאחים מהמעטפות הקונספטואליות שעטפו אותן, צירוף למכביר של עובדות ומקורות חדשים, והצעת דרכי ניתוח אלטרנטיביות על אודות הפלאחים, ספרו החדש של עמוס נדן מאפשר לקוראים ללמוד על הפלאחים ומוסדותיהם בצורה רחבה ומעמיקה. אט אט נחשף לקוראים ההיגיון הפלאחי; החוכמה הפשוטה בניהול משקיהם; התנהלותם המשפחתית והשבטית; השינויים הדרמטיים בין התקופה שלפני חוק הקרקעות של 1858 (אשר השפעתו ממשיכה גם היום על חיינו) לתקופה שאחריו; הקשר הפלאחי לללאומיות ולמרד הערבי של השנים 1939-1936, וכיצד כישלון המרד סלל דרך לכישלון המלחמה בשנת 1948.