רבות נכתב על הלילה שבו סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה התעורר והפך לבודהה. על פי אחד הסיפורים, לאחר שהתגבר על הפיתויים של השד מארה שניסה להניא אותו מכוונתו, בזריחה – עם הנצנוץ הראשון של כוכב השחר – הוא ראה ציפור חוצה את השמיים. באותו הרגע הוא הבין שה'אני' הוא כמו הקו שציירה הציפור במעופה, כלומר דמיוני ומופשט, ובדרך זו נגלתה בפניו המהות של התעוררותו.
לפי המסורת נשאר הבודהה מתחת לעץ הבודהי בריכוז מדיטטיבי עמוק למשך שבעה ימים, בעודו מתענג על האושר שבמצבו החדש. הוא כבר היה על סף החלטה שלא לדבר על ההתנסות עם איש, הרי "מי יוכל להבין זאת?" אולם הוא השתכנע לבסוף שיש מי שיוכלו ליישם את הוראותיו ולהגשים את השחרור. בעקבות זאת לא נשאר הבודהה ביער, אלא, כשהוא מונע על ידי החמלה, החל ללמד את כל מי שרצו להקשיב לו את הדרך שתכליתה להכחיד את הסבל.
הקטעים שנכללו בספר זה לקוחים מהקאנון הפּאלי, אוסף הכתבים הבודהיסטי העתיק ביותר ששרד בשלמותו. הם מספקים הצצה לראשית התעצבותה של התורה הבודהיסטית בתקופת חייו של הבודהה. התרגום לעברית משמר את הנוסח המקורי ואת האותנטיות של הלימוד החי, שהועבר על ידי נזירים במשך מאות שנים בעל פה, בדרשות בעלות מקצב חזרתי וייחודי, המגלמות את התורה שמטרתה אחת – הגשמת ההישג הנעלה ביותר: הנירוואנה.