"כְּמוֹ יְלָדִים בַּלַּיְלָה, / חָשַׁבְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי / לַחַשׁ // רָאִיתִי מֵעָלַי יֵשׁ / אִישׁ רוֹדֵף, אֲבָל אוּלַי // בִּכְלָל רָאִיתִי כֶּלֶב // וּפְרָחִים חוֹרְצֵי לָשׁוֹן / אֲנִי // נִסְדַּקְתִּי אָז בַּיֹּפִי / אֲנִי / דָּפַקְתִּי אָז בַּיֹּפִי / אֶת הָרֹאשׁ בַּקִּיר".
("חשמל נופל כמו ילדים", עמ' 8).
שירתה של נעמי חשמונאי נסדקה ביופי. דפקה בו את הראש בקיר. ובה בעת היא ניתנה כקְדֻשָּׁה ליופי ("אבל אני נתתי", עמ' 11), התקדשה לו. נחושה, מחשמלת, עדינה, תובענית, בשירת "בסוד החשמל" אין פשרה, אין ויתור לטובת קלות קומוניקטיבית. היא תובעת מהקוראים קשב מוחלט, ובתמורה מעניקה להם תועפות של יופי מקורי, ערטילאי, מוזר.
נעמי חשמונאי, משוררת ומוזיקאית, מייסדת את יצירתה השירית על אדנים של מוזיקליות עתירת מעוף ושל מקצבים פואטיים מעודנים. העברית של שירתה היא לשון מסחררת ורבת־גוונים, השואבת את עושרה מהמקורות אך גם מאיזה קשב דק ופרטי מאוד, עכשווי לגמרי. "בסוד החשמל", ספר שיריה הראשון הוא ביטוי בשל להפליא למסלול הפואטי והביוגרפי שעברה חשמונאי. ביטוי כְּלִיל יופי.
דורי מנור