אתי הילסום - אשה עצמאית, משוחררת ומתחוכמת מאוד, עוסקת בפסיכולוגיה ובספרות ומבקרת בקביעות אצל פסיכולוג. לכאורה, דמות אשה צעירה ומתקדמת כאן ועכשיו, אך לא. אתי הילסום חיה באמסטרדם בעיצומן של שנות השואה השחורות, 1943-1941, ועל שנתיים אחרונות אלו של חייה אנחנו קוראים ביומן מרתק ומדהים זה. יומניה של אתי הילסום אינטימיים ביותר וגלויי לב במיוחד בכל הנוגע לאהבתה, לחיי המין שלה ולתחושותיה בתור אישה. הם עשירים בפרטים על ידידים ובני משפחה, על המראה שנשקף מחלון חדרה ואף על ריח היסמין שבחצר. השואה חודרת ליומנים בהדרגה: בתחילה - מצעדם של חיילים גרמנים ברחוב, אחר - פירוט הייסורים שניתכו על יהודי אמסטרדם, ולבסוף - הטרנספרים והשילוח הסופי למחנות המוות. בספטמבר 1943 נשלחה אתי הילסום לאושוויץ, שם מצאה את מותה.
40 שנה המתינו היומנים כמוסים ומוסתרים מעין רואה. משפורסמו - לראשונה בהולנדית, ובתוך שנתיים בעוד למעלה מעשר לשונות - נחשפה עדות מופלאה בעוצמתה על התעוררות רגשית, אינטלקטואלית ודתית של אישה צעירה יוצאת דופן נוכח האיום הנורא ביותר שידעה האנושות על עצם קיומה.
הקורא היהודי והעברי ימצא ביומנים אלה מבט חריג ביותר על השואה. בדעה צלולה ומתוך תחושה של שותפות גורל עם בני עמה היהודים הולכת אתי הילסום אל סופה, וזאת אף שהיא נעדרת כל זיקה לאומית-יהודית או דתית-יהודית. המניע את אתי הילסום לשותפות גורל זו הוא תחושה דתית-מיסטית אוניברסלית, שגילויה הוא משיאיו של ספר זה.
אתי הילסום נולדה ב-1914 למשפחה יהודית משכילה ומתבוללת. היא קיבלה הסמכה למשפטים, למדה פסיכולוגיה ולשונות סלאביות. כל משפחתה נספתה בשואה.