ארבעה מחזות - אנטון צ’כוב

בספר שיריו השני אנחנו המאושרים חוקר עמרי זיידנברג באומץ ובכישרון את התבוסה — תבוסת הגוף בתוך הזמן, תבוסת הנפש בתוך הבל העולם. החל בתבוסת הילדות, שבאדמתה הטרייה טמון גלעין שקרי, הבטחה ירוקה, דרך תבוסת ההתבגרות וההתפכחות בארץ ספוגת היסטוריה ומלחמות, וכלה בתבוסת האהבה הזוגית, שהיא אי של אַיִן — "עלבון של מיטות נפרדות", כעסים ופרידות.

בקול פואטי ייחודי, בשפה טבעית, במטפוריקה רעננה ובאירוניה דקה, בתבונה של אדם שנע חיים שלמים "בין הרחוב לבניין", משרטט עבורנו זיידנברג מפה של מפלה. זוהי קריסה של גוף ושל לב, של תא משפחתי, של חברה. "כל המילים חולות", הוא כותב אבל השפה היא חֲֲבֵרָה המאפשרת לו לשרטט תמונות צלולות ומדוייקות, עתירות יופי, של ילדות, נערות ובגרות בצל אותה תבוסה. כוחה של המילה מאפשר לו למגר את העזובה, לסרב למלחמה, להביס את השגרה.

קולה של ליטבסקי פרץ לשדה השירה הישראלית לפני יותר משני עשורים, ומאז היא מהווה קול מרכזי ומשמעותי. ליטבסקי חושפת בפני הקוראים ספקטרום עשיר של חוויות: החל ברשמים של יום־יום, התמודדות עם חוויות משפחתיות, וכלה בדיונים ארס־פואטיים, בהצבת תהיות קיומיות ובהתבוננות רוחנית בטבע.

בעברית רהוטה ובשפה אלגנטית ופרדוקסלית, ששולחת אותנו הקוראים לעולם התנ"ך, המיתולוגיה והפילוסופיה, הספר נוגע בנימי ההוויה הקיומית. זהו ספר שלא רק מתאר לנו את העולם על כל צדדיו (תהיות קיומיות, חולי, אמהות, נפלאות הטבע), אלא גם בוחן את גבולות השפה העברית והפואטית. מה חוץ משירה בכלל ומשירתה של ליטבסקי בפרט, עשוי לתאר סיטואציה אקראית כ:

נָעָה בְּאוּלַמּוֹת הַזְּמַן הָרְחָבִים, הָרֵיקִים,
רְווּיֵי הַקַּיִץ.
בְּכָל מָקוֹם בּוֹ אַנִּיחַ מַבָּט
חֲבוּקָה הָרֵאשִׁית.
אילנה סובול, עורכת הספר