לטבול את העט בפצע - יצחק מלר

ספרה של אורית בולגרו מציע מבט פרשני בשתי עבודות מהדהדות, עצומות בהיקפן, אשר כל אחת מהן נקראה בשם "אטלס" בידי יוצרה. האחת, "אטלס מְנֶמוֹזִינֶה" (1924–1929), פרי רוחו של אבי וארבורג (1866-1929), מהאבות המייסדים של התרבות החזותית. האחרת היא ראי אפל של קודמתה ובת-שיח לה, "אטלס" (1962–) של גרהרד ריכטר (יליד גרמניה המזרחית, 1932), מהאמנים רבי ההשפעה על האמנות העכשווית.

"אטלס מנמוזינה" הוא מקבץ של 63 לוחות שכל אחד מהם נושא הקבץ ייחודי של דימויים – רפרודוקציות של ציורים ורישומים, תצלומי אובייקטים, גזירי עיתון, דיאגרמות ועוד. המפעל הזה נחשב בעיני וארבורג מעבדה ניסויית ומגרש משחקים גם יחד; באמצעותו הוא ביקש להציג את תפיסתו הרחבה ביחס למהותה של התרבות האירופית – בין "אלכסנדריה" ל"אתונה", בין אי רציונליות לרציונליות כפי שהם משתקפים מתוך שרידתם של דימויים. זו פעולה רבת-מעוף ארכיאולוגית ואוצרותית; המחברת בוחנת אותה הן בכללה והן מבעד לניתוח פרטני של לוחות נבחרים. בדיאלוג קלידוסקופי עם עבודה מכוננת זו מצוי פרויקט ה"אטלס" המונומנטלי של גרהרד ריכטר. גם ריכטר מעמיד מערכות הקבצים של דימויים כהצטברות פתוחה ואגרנית, נטולת טקסט, הבוחנת את שרידת הדימוי בעולם פוסט-קפיטליסטי. ה"אטלס" כולל כ-800 לוחות הנושאים כ-6,000 דימוים: תצלומים ממלחמת העולם השנייה, תצלומי תיירות ופנאי, תצלומי משפחה, פורנוגרפיה, דיוקנאות ועיבודים חוזרים של יצירותיו. זהו קוסמוס שלם של קיטש ומוות: החפצת הזיכרון, טבע ותרבות, ביוגרפיה והיסטוריה. לצד פרשנות לפרויקט כולו, המחברת מציעה קריאה מקרוב של לוחות נבחרים.

הדיון בפילוסופיה של הטכנולוגיה החל באמצע המאה ה-20 בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת במלחמות העולם. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים, ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק ניכר מהמדע הוא מדע יישומי הנגזר מהדרישות הטכנולוגיות, והסדר שלפיו הטכנולוגיה נגזרת מהמדע הוחלף בסדר שלפיו המדע נדחף על ידי הטכנולוגיה. התפתחות הטכנולוגיה הגיעה לנקודה שבה מחד גיסא יעילותה לרווחת האדם והחברה הולכת וגדלה, ומאידך גיסא הסכנות העולות ממנה לאנושות הולכות ומתרבות. במצב עניינים זה ישנה חשיבות רבה לשאלת הרציונליות בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית על מאפייניה הייחודיים.

המדע מיוחס לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו הטכנולוגיה נמצאת ברקע, והדיון הפילוסופי בה מצומצם מאוד. תהליך ההתפתחות המדעית מתקיים לרוב במרחב חד-ממדי-פיזיקלי שבו נבחנות תיאוריות אל מול העולם בתצפיות וניסויים. מנגד, תהליך ההתפתחות הטכנולוגית מתקיים במרחב רב-ממדי שבו הגורם האנושי לוקח חלק מרכזי; הטכנולוגיה תלויה בחברה – בצרכים, בסביבה, בתרבות, בפוליטיקה, במרחב שבו היא מפותחת ובאלה המשתמשים בה, אבל אין שום גורם בדומה לקהילה המדעית המבקר את התהליך, זולת צרכניה.

חוסר הדיון ברציונליות של תהליך התפתחות הטכנולוגית עלול לגרום לנזקים בכל פירמה טכנולוגית-עסקית, בתחומים דיסציפלינריים שלמים, ובחברה בכלל. למשל, תחום המעבדים הדיגיטליים העולמי התמכר מראשית דרכו לחוק מור אשר לפיו התקיימה ההערכה שמידי כ-18 חודשים יוכפלו מהירות המעבדים ונפח הזיכרונות הדיגיטליים. אולם הטכנולוגיה הגיעה לנקודת קצה ואי אפשר להמשיך בתהליך הזה עוד זמן רב. נשאלת השאלה: כיצד קרה שחברות הענק בתחום, כגון INTEL, IBM, AMD, לא ניסו לערער על האסטרטגיה הזאת? העולם עומד כיום בפני בעיה בתחום המחשוב – ייתכן שהפתרון יהיה מחשוב קוונטי, אבל לכך נצטרך להמתין עוד זמן רב.