אני, את, אנחנו (1990) הנו אחד הספרים הקולחים, הבהירים והמרגשים ביותר של לוס איריגארי, אשר מאפשר כניסה רכה אל תוך ההגות הפמיניסטית הייחודית לה.
הספר מאגד מסות, ריאיונות, עצות שימושיות והגיגים העוסקים ביכולת ההישרדות הנשית בעולם כפי שהוא, כמו גם בשינוי האפשרי של התרבות הפטריארכלית – מתוכה ומחוץ לה, כחלק וכנפרדות ממנה. בסדרת מסות קצרות על שפה, כוח, נשים, מגדר ומיתולוגיות פטריארכליות, בוחנת איריגארי את רבדיה של התרבות ומוצאת את העיוורון להבדל שבין נשים לגברים, עיוורון המוחק את כוחה של האחרות הנשית ומשטיח אותה לטובת קיום "האחד", "הפאלי" – המתווה את תמונת העולם בת-זמננו.
בקטעים קצרים וישירים, מתווה איריגארי את ציר הניסיון הנשי דרך חוויית האמהות, הגיל ומערכת היופי, לצד בחינת היחס החברתי למחלת האיידס, תפיסות תרבותיות של אהבה, האופן שבו שינוי המציאות כרוך ותלוי בשינוי לשוני. מדוע אימהות – והן בלבד – יכולות לחנך את בנותיהן וכיצד על נשים למצוא את הסובייקטיביות של עצמן. רק מתוך שיקום עצמי זה יוכלו נשים ליצור זהות נשית, למצוא את המשמעות התרבותית של חיים המותאמים לצרכיהן, לתשוקותיהן, לזכויותיהן ולמחויבויותיהן. רק כאשר יתקיים "אני" נשי נפרד, תוכל אישה באשר היא לחבור אל "את/ה" אחר – כדי ליצור "אנחנו" פלורליסטי.
לוס איריגארי היא פילוסופית פמיניסטית פוסט-סטרוקטורליסטית בולטת החיה ופועלת בצרפת; הוגה בין-תחומית הפועלת בתחומי הפילוסופיה, הפסיכואנליזה והבלשנות. ראה אור בעברית "מין זה שאינו אחד" (מבחר), 2003, רסלינג.