אביגיל מירוז היא פסיכולוגית ומשוררת. זהו ספר שיריה הראשון, ובו הכתיבה והטיפול מתלכדים לכלי אחד, המניע ומתעד הליכים של החלמה.
בכתיבתה היא שואבת השראה מחוויות משנות חיים שעיצבו את זהותה, ודרכה מעבדת את הפְּנים ומצליחה לייצא מתוכו כוח חיים מרפא. שיריה היוצאים עתה לאור מדברים בפן אישי, משפחתי וחברתי, ומביעים את היפה, החריג והתם, שיוצרות מילים בעל כורחן בבואן לתאר את הנפש.
וּמִתּוֹךְ תְּלִישׁוּת דַּעְתִּי
וּמְקוֹמִי
אֲנִי מוֹצֵאת לִי פִּנָּה מִשֶּׁלִּי.
וְיֵשׁ שָׁם נֵרוֹת דּוֹלְקִים
וְעָנָן קָשׁוּר
שֶׁמְּקַשֵּׁר, וּמִתְקַשֵּׁר
לְסוֹדוֹת הֶעָבָר
כְּדֵי שֶׁיָּבִיא לִי כְּבָר
בַּהוֹוֶה
אֶת הֶעָתִיד.