על קו הגבול - יוסף אוחיון

ספרה של אורית בולגרו מציע מבט פרשני בשתי עבודות מהדהדות, עצומות בהיקפן, אשר כל אחת מהן נקראה בשם "אטלס" בידי יוצרה. האחת, "אטלס מְנֶמוֹזִינֶה" (1924–1929), פרי רוחו של אבי וארבורג (1866-1929), מהאבות המייסדים של התרבות החזותית. האחרת היא ראי אפל של קודמתה ובת-שיח לה, "אטלס" (1962–) של גרהרד ריכטר (יליד גרמניה המזרחית, 1932), מהאמנים רבי ההשפעה על האמנות העכשווית.

"אטלס מנמוזינה" הוא מקבץ של 63 לוחות שכל אחד מהם נושא הקבץ ייחודי של דימויים – רפרודוקציות של ציורים ורישומים, תצלומי אובייקטים, גזירי עיתון, דיאגרמות ועוד. המפעל הזה נחשב בעיני וארבורג מעבדה ניסויית ומגרש משחקים גם יחד; באמצעותו הוא ביקש להציג את תפיסתו הרחבה ביחס למהותה של התרבות האירופית – בין "אלכסנדריה" ל"אתונה", בין אי רציונליות לרציונליות כפי שהם משתקפים מתוך שרידתם של דימויים. זו פעולה רבת-מעוף ארכיאולוגית ואוצרותית; המחברת בוחנת אותה הן בכללה והן מבעד לניתוח פרטני של לוחות נבחרים. בדיאלוג קלידוסקופי עם עבודה מכוננת זו מצוי פרויקט ה"אטלס" המונומנטלי של גרהרד ריכטר. גם ריכטר מעמיד מערכות הקבצים של דימויים כהצטברות פתוחה ואגרנית, נטולת טקסט, הבוחנת את שרידת הדימוי בעולם פוסט-קפיטליסטי. ה"אטלס" כולל כ-800 לוחות הנושאים כ-6,000 דימוים: תצלומים ממלחמת העולם השנייה, תצלומי תיירות ופנאי, תצלומי משפחה, פורנוגרפיה, דיוקנאות ועיבודים חוזרים של יצירותיו. זהו קוסמוס שלם של קיטש ומוות: החפצת הזיכרון, טבע ותרבות, ביוגרפיה והיסטוריה. לצד פרשנות לפרויקט כולו, המחברת מציעה קריאה מקרוב של לוחות נבחרים.

"סמינר 17" של ז'אק לאקאן, "ההופכי של הפסיכואנליזה", שהועבר בין השנים 1969-1970 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הניסיונית של וינסן, ידוע כסמינר שבו נפרשת הבנייתו של לאקאן לארבעת הקשרים החברתיים – השיחים: שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי. ספרה של אורית יושינסקי, לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה, מציע קריאה עקבית של הסמינר מתוך פירוש המכוון להופכי של שיח האדון בן-זמננו. השיח האנליטי הופכי לשיח האדון, הוא מפענח שיח זה, חותר תחתיו ומאפשר אומר טוב שעשוי להביא לשינוי אצל הסובייקט ובשיח.

יושינסקי עוקבת אחר דבריו של לאקאן ביחס לארבעת השיחים ואחר מושגים מרכזיים הנפרשים ומתפתחים לאורך הסמינר: האמת והידע, מסמן האדון, העודף התענגות, האין-אונים והבלתי אפשריות. הפירוש שמציעה יושינסקי, פירוש חד-פעמי שאינו מסכם את הקריאה אלא פותח פתח לפירושים נוספים, חושב דרך הבנייתו של לאקאן את שיח האדון את הפוליטי בן-זמננו. מתוך כך לא עולה פתרון המסלק את המועקות והסימפטומים של המצב הפוליטי הנוכחי, אולם נוצרת אפשרות לדעת-עשות – דעת-עשות עם הסימפטום, עם ההתענגות; דעת-עשות הפותחת פתח לאיווי ומאפשרת סיבוב שיחי טוב יותר עבור החברה, המדינה והסובייקט שמתגלה מחדש בסגוליותה.